חזרה ללימודים עם פטנטים
ה-1 בספטמבר, המזוהה לעתים קרובות עם תחילת מלחמת העולם השנייה, הוא גם יום החזרה ללימודים הרשמי בישראל – ובמדינות רבות אחרות ברחבי העולם. זהו הזדמנות מצוינת להכיר בהמצאות ובפטנטים שעיצבו את האופן שבו אנו מלמדים ולומדים – כלומר, כיצד (ועל מה) אנו מציגים ידע?
הלוח, אמצעי הלימוד המובהק בכיתה, הומצא ככל הנראה בשנת 1801 על ידי ג'יימס פילנס, מנהל בית הספר התיכון הישן באדינבורו, סקוטלנד. פילנס כביכול הגה את הרעיון לתלות את לוחות האבן של תלמידיו יחד על הקיר כדי ליצור: ’לוח אבן גדול“ עליו יוכל לכתוב את שיעורי הגיאוגרפיה שלו, כך שכל הכיתה תוכל לראות אותם בבת אחת. (Wylie C. D.[1], 2012) בין אם פילנס יכול להיחשב לממציא הלוח או לא, התרומה העצומה של הלוח לחינוך הוכרה רק ארבעים שנה מאוחר יותר במאמר מאת ג'וזיה פ. בומסטד, שבו הוא הצהיר כי: ‘הממציא או המציג של מערכת [הלוח] ראוי להיחשב לאחד התורמים הגדולים ביותר ללמידה ולמדע, אם לא לאחד התורמים הגדולים ביותר לאנושות.’ (הלוח בבית הספר היסודי, 1841)
מאז, עם התקדמות מדעי החומרים, לצד הצרכים המשתנים של מערכות החינוך ברחבי העולם, לוחות הגיר בכיתות הוחלפו ברובם בלוחות לבנים. באופן מפתיע, עדיין לא ברור למי יש לזקוף את ההמצאה הזו.
תמונה ממאגר תמונות.
משחק “רמז”: מי המציא את הלוח הלבן?
יש הסוברים כי הצלם מרטין הייט הוא האשם האמיתי. בשנות ה-50, הייט פיתח לוח פלסטיק קטן שנועד להתקנה ליד טלפונים קבועים בקיר. הוא תכנן לחשוף את המוצר – שזכה לשם המתאים “Plasti-Slate” – במרכז הסחר של שיקגו, אך לילה לפני ההשקה, התצוגה עלתה באש באופן מסתורי. לאחר הנסיבות המצערות הללו, הייט החליט לרשום פטנט על המצאתו ולמכור אותה לחברה – שנודעה לימים בשם “Dri-Mark” – אשר זמן קצר לאחר מכן הציגה את הלוחות הלבנים לעולם החינוך.
“הלוח הישן והמיושן הולך ונעלם מכיתות הלימוד של ימינו. לוחות לבנים הם הדבר החדש ביותר. למעשה, עצם הרעיון של ללכת לבית הספר הופך להיות אטרקטיבי.” סוכנות הידיעות AP (שנות ה-50)
אלברט סטליון, מייסד אחת היצרניות הוותיקות ביותר של לוחות לבנים בעולם, נחשב גם הוא לממציא הלוח הלבן. בשנות ה-60, בעת שעבד בלונדון, הבחין סטליון כי תכונות החומר שעמו עבד – יריעות פלדת אמייל המשמשות לכיסוי תחנות רכבת תחתית – יכולות לשמש ליצירת משטח לוח לבן הניתן לניקוי יבש. הוא הציג את הרעיון למעסיקו האמריקאי, אך זה דחה אותו. אך סטליון האמין ברעיון שלו, לא ויתר והמשיך להקים את “לוחות MagiBoards, יצרנית מובילה של פתרונות תצוגה בבריטניה עד היום.
יש סיבה להאמין שהלוח הלבן אולי אפילו נוצר כמה עשורים קודם לכן, בשנת 1937, כאשר ממציא בשם פול בורן מאלגין, אילינוי, הציג “לוח לבן”.” מורה ללא שם צוטט באומרו על ההמצאה: “וואו, איזו הקלה מהמראה הקודר, הדומה להלוויה, של רוב כיתות הלימוד.” המצאה זו זכתה כמעט מיד לשבחים כמחליפה ללוח המסורתי, ובשנות ה-50 סוכנות הידיעות AP הכתבה אף הרחיקה לכת והכריזה כי: “הלוח הישן והמיושן הולך ונעלם מכיתות הלימוד של ימינו. לוחות לבנים הם הדבר החדש ביותר. למעשה, עצם הרעיון של ללכת לבית הספר הופך להיות זוהר.”
במקור, המורים כתבו על לוחות לבנים בעזרת עפרונות צבעוניים על בסיס מים, והלוחות הלבנים הראשונים היו צריכים להישטף במטלית לחה לאחר כל שימוש. דבר זה הפך את השימוש בלוחות הלבנים באותה תקופה למסורבל למדי. עם זאת, הפופולריות שלהם זינקה לאחר שהומצא השילוב הראשון של לוח לבן ועט מחיק, ו פטנט מאת ג'רי וולף, מדען ב“Techform Laboratories”.” טושים מחיקים הפכו נפוצים עוד יותר לאחר השקת הגרסה שהייתה פטנט בשנת 1975 על ידי ענקית הנייר היפנית “טייס” – שחגגה את יום הולדתה המאה ב-2018. למרות שהיו כבר נפוצים למדי באותה תקופה, ה הניו יורק טיימס דיווח ב-1987 עדיין: “לוחות לבנים לא תפסו תאוצה בבתי הספר בגלל מחירים גבוהים יותר והנטייה של התלמידים לקחת את הטושים...” מי יכול להאשים אותם?
מציגים את העתיד
למרות שהלוח הלבן עדיין נמצא בשימוש נרחב, מסגרות חינוכיות רבות מאמצות כיום יוזמות של “כיתות חכמות”, מתוך הבנה שניתן להעביר ידע ולעסוק בו באמצעות מגוון אמצעי תקשורת – כדי לעודד פיתוח של מגוון מיומנויות למידה. בישראל, למשל, בכיתות רבות – מבית הספר היסודי ועד האוניברסיטה – הותקנו לוחות אינטראקטיביים המתאימים יותר להתקדמות הטכנולוגית העכשווית בתחום הלמידה.
החינוך אינו רק אחד התחומים החשובים ביותר לאנושות, אלא גם זכות אדם בסיסית.
מעניין לציין כי פטנטים יכולים לכסות לא רק “דברים” פיזיים כמו לוחות לבנים, אלא גם שיטות חינוכיות. בשנת 2015, “אקדמיית חאן, פלטפורמת החינוך המקוונת שסרטוניה המחושבים הובילו רבים להשלמת לימודיהם בהצלחה, הגישה בקשה לפטנט על ”מערכות ושיטות לבדיקת פיצול של סרטוני הדרכה” – מעין בדיקת A/B שבה מוצגים לתלמידים שני קטעי וידאו שונים, ולאחר מכן הם מתבקשים להעריך איזה מהם יעיל יותר בהוראת נושא מסוים. באותה עת, לא היה ברור אם ניתן (או צריך?) לרשום פטנט על שיטת חינוך. עם זאת, הפטנט של חאן היה בסופו של דבר הוענק – אם כי בהמשך הוא נזנח מסיבות שלא פורסמו.
לסיכום, חינוך הוא לא רק אחד התחומים החשובים ביותר לאנושות, אלא גם זכות אדם בסיסית. חקר שיטות וטכנולוגיות חינוכיות חדשניות יהיה ככל הנראה המפתח להצלחתה העתידית של מערכת החינוך, ובסופו של דבר של החברה כולה. פטנטים, המהווים כוח מניע לחדשנות, מילאו וימשיכו למלא תפקיד משמעותי בקידום השימוש בטכנולוגיה בחינוך, ובסופו של דבר בהנגשת הידע לכולם – כפי שצריך להיות.
[1] Wylie, C. D. (2012). ספרי הדרכה ולוח הכיתה: גישה לשיטות הוראה היסטוריות. History of Education: Journal of the History of Education Society, 41(2), 257-272. doi: 10.1080/0046760X.2011.584573
