הגנה על עיצוב בישראל, דיון על גבולות ההגנה

סוגיית גבולות ההגנה בהקשרים אלה עולה מידיי פעם, אם בשלב תכנון אסטרטגיית ההגנה על עיצוב, ואם בשלבים המתקדמים יותר, כמו למשל במענה על דוחות בחינה של רשות הפטנטים, או בהגנה על עיצוב רשום במקרה של הפרה. במאמר הבא אני בוחנת את יחסם של החוק והפסיקה לעניין גבולות ההגנה על עיצובים בישראל,  בניסיון להניח תשתית ברורה יותר בסוגייה זו.

מה אומר חוק העיצובים

חוק העיצובים, תשע”ז-2017 קובע בסעיף 3 כי, על עיצוב להיות “חדש” ו”בעל אופי ייחודי” על מנת להירשם. בסעיף 6 החוק מסביר, כי עיצוב ייחשב חדש אם לפני “המועד הקובע” העיצוב לא פורסם בציבור, בישראל או מחוץ לישראל. כלל זה חל על עיצוב זהה או עיצוב אשר נבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים. עניין האופי הייחודי מוגדר בסעיף 7 לחוק, שם נקבע, כי עיצוב חייב להיות בעל “אופי ייחודי” על מנת להירשם. עיצוב ייחשב בעל אופי ייחודי אם הרושם הכללי שהוא יוצר אצל המשתמש המיודע שונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר, שפורסם בציבור לפני המועד הקובע, ולעניין זה יילקחו בחשבון עיצובים הנוגעים לכל סוגי המוצרים.

למען הסדר הטוב אסביר באופן כללי, כי ה”מועד הקובע” הוא המועד הראשון שבו הוגשה הבקשה הראשונה להגנה על עיצוב בארץ או מחוצה לה, בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. לגבי עיצוב שלא הוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב והוא עומד בתנאים הקבועים בחוק להגנה כעיצוב לא רשום, ה”מועד הקובע” יהיה המועד שבו בעל העיצוב או מי מטעמו פרסם את העיצוב לראשונה בישראל (כאשר הכשירות לקבלת הגנה כעיצוב לא רשום בחוק תלויה במספר תנאים נוספים אותם לא נפרט כאן).

כמו כן, עיצובים בישראל (וגם מחוץ לישראל) נרשמים עבור סוגים ותתי סוגים מסוימים אשר נקבעו במסגרת הסכם לוקרנו, הכולל כ-32 סוגים (בישראל אומצו 31), כך לדוגמה סוג 6 הוא עבור ריהוט כאשר תחתיו קיים תת סוג 06-02 עבור מיטות, או לדוגמה סוג 8 מיועד למכשירים וכלי עבודה ותת סוג 08-02 מיועד עבור פטישים וכלים ומכשירים דומים וכן הלאה.

המטרה בהגדרת סוגים אלה היא לייצג רשימה של מוצרים אשר מקשרים כל עיצוב למחלקה מסוימת של מוצרים ולמוצר ספציפי שעבורו ניתנת ההגנה.

גבולות ההגנה בפסיקה

הקדמה זו חשובה לצורך הבנת הסקירה שלהלן לעניין גבולות ההגנה אשר נידונו בהחלטות רשם שונות לאחרונה ואשר מספקות הסבר לאופן שבו מוגנים עיצובים בישראל. בכתבה זו אתמקד בהחלטת הרשם  מיום 23 בפברואר 2026, באמצעות ד”ר רויה ישראל, פוסקת בקניין רוחני, לעניין בקשות לרישום עיצובים 72243,72241. בהחלטה נדונו בהרחבה הסוגיות בעניין שאלת החידוש והאופי הייחודי. בנוסף, עלה גם הנושא של גבולות ההגנה ביחס לסוגים שבהם נרשם העיצוב. אינני מתכוונת לעסוק כאן בהחלטה הספציפית שניתנה בעניין העיצובים הללו, אלא רק בסוגיות העקרוניות אשר עלו ממנה.

החידוש והאופי הייחודי של עיצוב

עיצוב או מדגם (כפי שהוא נקרא בהתאם לפקודה הישנה), מטרתו להעניק ליוצר הגנה על צורה חדשה של מוצר. מטרת ההגנה היא לקדם את אינטרס הפרט והכלל בפיתוח של עיצובים חדשים ומקוריים, כאשר הצורה היא זו אשר מושכת את עינו של הצרכן. החוק למעשה מעניק הגנה לתקופה מסוימת למעצב או לבעל המוצר על יד הענקת הגנה מוגבלת בזמן לשימוש ייחודי בעיצוב, בהנחה שהוא חדש ובעל אופי ייחודי, כך שאף גורם שלישי לא יוכל להעתיק אותו בתקופה הזו (בישראל ההגנה על פי החוק החדש היא ל-25 שנים מיום ההגשה, בהנחה שהעיצוב נרשם).

החידוש

אם כך, השאלה הראשונה שיש לשאול, היא: מתי, בהתאם לפסיקה, ייחשב עיצוב לחדש? התשובה היא,  כי מבחן החידוש בדיני העיצובים נעשה בהשוואת העיצוב לעיצובים קודמים (שפורסמו לפני המועד הקובע). מדובר במבחן אובייקטיבי-טכני אשר בוחן אם היה עיצוב זהה או דומה לו טרם לכן. כלומר, עיצוב שנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים וכבר פורסם בציבור. לעניין זה החוק שותק לגבי האופן שבו יש לבחון את החידוש בעיצוב, אך מדברי ההסבר לחוק, כפי שצוין בהחלטה, החידוש יבחן ביחס לכל סוגי המוצרים ולא יוגבל רק לסוג שלגביו הוגשה הבקשה לרישום.

כמו כן, הוראות העבודה של רשות הפטנטים הגדירו כי פרטים שאינם מהותיים, הם פרטים כגון שינויי גוון קלים, פרטים שקשה להבחין בהם כגון שינוי קטן במכסה של עט וכד’, אלו, ייבחנו בהתאם לטיב המוצר והעיצוב כאשר מנגד, ההגדרה למה נחשב פרט מהותי תלויה בסוג המוצר ובתחום ועשויה להשתנות בהשוואה בין מוצרים שונים.

האופי הייחודי

בעניין ה”אופי הייחודי” נקבע בהחלטה, כי בשונה מדרישת החידוש, דרישת האופי הייחודי בוחנת את הרושם הכללי של העיצוב ולא את ההבדלים שבין העיצובים. גם כאן, מובאים בחשבון עיצובים אשר נוגעים לכל סוגי המוצרים ולא רק לסוג הספציפי שעבורו הוגש העיצוב לרישום. למעשה, משרד הפטנטים בוחן האם מנקודת מבטו של המשתמש המיועד (אדם המעוניין במוצר ומכיר מגוון עיצובים הקיימים בתחום) קיימים עיצובים זהים או דומים מהותית לעיצוב עליו מבוקשת ההגנה. אם נמצא שעיצובים כאלו קיימים, הם שוללים את האופי הייחודי של העיצוב ומונעים ממנו להירשם.

אם כך, איפה עולה הקושי? מצד אחד המשתמש המיודע (הצרכן הפוטנציאלי) אמור לבחון עיצובים זהים, או כאלו שאינם נבדלים מהעיצוב בפרטים מהותיים, ביחס למוצרים שהוא מכיר מהתחום. מצד שני, החוק קובע במפורש, כי את בחינת האופי הייחודי יש לעשות ביחס למוצרים מכל הסוגים. כך לדוגמה אדם אשר מכיר מוצרים בתחום כלי הנשק ויכיר צורות של כלי נשק שונים בתחום זה (סוג 22-01) ואת עיצובם, לא בהכרח יכיר עיצובים של צעצועים בצורת כלי נשק (סוג 21-01). עם זאת, יתכן שקיים צעצוע בצורת כלי נשק או כזה שיוצר רושם כללי שאיננו שונה, בתחום הצעצועים, שכבר פורסם בעבר ושולל את האופי הייחודי של כלי הנשק האמיתי או להיפך.

הפסיקה מתמודדת עם הסוגייה הזו ומבהירה, כי אומנם קיימת התנגשות מסוימת מהבחינה של מבחן “המשתמש המיועד” שיתכן ולא יכיר מוצרים מתחומים אחרים, אך מבחינת תכלית דיני העיצובים אשר מבקשים להגן אך ורק על עיצובים שהם ייחודיים וכאלו שלא היו ידועים לנחלת הכלל לפני כן, קיימת חובה להתייחס גם לעיצובים מתחומים אחרים.

כאן למעשה מתגלים גבולות ההגנה, כאשר בפועל ההגנה המתקבלת, אם העיצוב נרשם, היא עבור הסוג המסוים עבורו נרשם העיצוב. עם זאת, בעת הבחינה ביחס לאופי הייחודי נבחנים עיצובים מכל הסוגים. באופן הזה, הזכות של בעל העיצוב והיכולת להגן על העיצוב היא צרה יותר מאשר אופן הבחינה האם העיצוב ראוי לרישום.

רישום על צורה גיאומטרית פשוטה

סוגיה נוספת בה נגעה ההחלטה הייתה לגבי יכולתו של עיצוב להירשם כאשר צורתו בסיסית ביותר. השאלה שנשאלה הייתה: האם הגנה על צורה גיאומטרית פשוטה יכולה להירשם עבור עיצוב גם אם הצורה הנ”ל איננה בהכרח מקובלת בתחום? בהקשר הזה נכתב, כי כאשר צורת העיצוב היא בסיסית ביותר, בבחינה אל מול מוצרים אחרים בסוגים שונים העיצוב ימצא כנעדר חידוש. הסיבה לכך היא שצורות גיאומטריות פשוטות צריכות להישאר בנחלת הכלל ולא יתכן כי צורה גיאומטרית פשוטה של מוצר כמו מלבן או ריבוע תגביל אחרים מלהשתמש בעיצוב דומה למוצרים מאותו סוג או מסוגים אחרים. זאת, לאור אופן הבחינה המחייב בחינה של חידוש ואופי ייחודי ביחס לכל סוגי המוצרים. כך, לדוגמה, בהחלטה בעניין בקשות לרישום עיצובים מספר 72243,72241 הרלוונטית לענייננו, נדונו עיצובים עבור משטחים שמטרתם לשאת חומר פעיל לשימוש רפואי בצורות גיאומטריות פשוטות בעלות מבנה מלבני, כאשר צורה זו, כך נקבע, משמשת במגוון תחומים וסוגים ולכן אינה חדשה.

מסקנות

המסקנה המתבקשת היא, כי על מנת להגן על עיצוב בישראל יש לקחת בחשבון כי הרף לרישום עיצוב הוא רחב יותר והליך הבחינה הוא מקיף יותר מאשר היקף ההגנה ויכולת האכיפה במקרה של הפרה.

עם זאת, דיני העיצובים מבטיחים, כי העיצוב יירשם רק אם הוא אכן נמצא כבעל אופי ייחודי לאור כל סוגי העיצובים והמוצרים, ובכך רשות הפטנטים למעשה עורכת את האכיפה הראשונית, ולא מאפשרת לעיצוב זהה או שונה רק בפרטים שאינם מהותיים להירשם, גם אם הוא מבקש להירשם בסוג שונה מעיצוב שכבר פורסם בעבר או נרשם.

עוד יצוין כי, אם נרשם עיצוב זהה לעיצוב קיים או רשום, או כזה הנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים, ניתן יהיה לנסות ולבקש ביטול של רישום העיצוב בהתאם לחוק, בטענה כי העיצוב לא היה כשיר להגנה מלכתחילה.

* ארין שרף היא עורכת דין ומובילה את תחום סימני המסחר והעיצובים במשרד כהן, דה-פריס, שטדלר ושות’ (הרצוג פטנטים).

כל האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי, וכל המידע במאמר נועד למידע כללי בלבד. אין בדברים האמורים כדי להחליף מידע הניתן על-ידי עורך דין, ועל הקורא לפנות ולהיוועץ בעורך דין העוסק בתחום לפני נקיטת כל פעולה משפטית מכל סוג שהוא. כל מי שמסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד, והאחריות לכל תוצאה ישירה או עקיפה הנובעת מהסתמכות על האמור תחול על המשתמש בלבד.